מדרש על שמואל א 10:22

ד"א ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו (משלי כט כג), כל מי שהוא רודף אחר השררה שררה בורחת ממנו. ומי הוא בורח מן השררה שררה רודפת אחריו, שאול הוא ברח מן השררה בשעה שרצו להמליך אותו, אמר הקב"ה לשמואל הנה הוא נחבא אל הכלים (ש"א י כב), ושאול כשבאו אליו אמר להם לכו ושאלו באורים ותומים, אם ראוי אני ואם לאו, הניחו אותי במקומי, מיד וישאלו בה' אם רואי הוא ואם לאו, כך שנו חכמים אין הכלים אלא אורים ותומים. שאול ברח מן השררה והיא רדפה אחריו, שנאמר הראיתם אשר בחר בו (שם שם כד). ואבימלך בן ירובעל היה רודף אחר השררה והיא בורחת ממנו, שנאמר וישלח (ה') [אלהים] רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם (שופטים ט כג) ומשה רבינו ע"ה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), [ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (שם ד יג)], אמר ר' לוי שבעה ימים פתה הקב"ה את משה שילך בשליחותו. ויגאול את ישראל ממצרים, שנאמר לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום וגו' (שמות ד י), והוא בורח מן השררה, שנאמר שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב"ה חייך סופך לילך, הלך משה ואמר לפרעה כה אמר ה' (שם ה א), אמר פרעה מי ה' (שם שם ב), אמר משה מאי איכפת לי אני כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו, ללמדך היאך היה בורח מן השררה, ובסוף זכה והוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השליו, ועשה את המשכן, ואמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, הלך וישב, מיד קרא לו השם, שנאמר ויקרא לא משה:

וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חָמֵשׁ פְּסִיעוֹת פָּסַע משֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר הָפַךְ פָּנָיו וְהִבִּיט, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִבִּיט בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר נָאֶה זֶה לִרְעוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַהוּ כִּי סָר לִרְאוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סָר וְזָעֵף הוּא זֶה לִרְאוֹת בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, לְפִיכָךְ רָאוּי הוּא לִהְיוֹת רוֹעֶה עֲלֵיהֶן, מִיָּד וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה, אַתָּה מוֹצֵא (בראשית כב, יא): בְּאַבְרָהָם, אַבְרָהָם, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, (בראשית מו, ב): יַעֲקֹב, יַעֲקֹב, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, (שמואל א ג, י): שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, אֲבָל משֶׁה משֶׁה, אֵין בּוֹ פָּסֵק, לָמָּה כֵן, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנִּתַּן עָלָיו מַשְֹּׂאוֹי גָדוֹל, וְקוֹרֵא פְּלוֹנִי פְּלוֹנִי קְרוֹבִי פְּרֹק מֵעָלַי מַשְֹּׂאוֹי זֶה. דָּבָר אַחֵר, עִם כָּל הַנְּבִיאִים הִפְסִיק מִלְּדַבֵּר עִמָּהֶם, אֲבָל בְּמשֶׁה לֹא הִפְסִיק כָּל יָמָיו. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי מַהוּ משֶׁה משֶׁה, לָשׁוֹן חִבָּה לָשׁוֹן זֵרוּז. דָּבָר אַחֵר, משֶׁה משֶׁה, הוּא שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהוּא עָתִיד לְלַמֵּד בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם וְאוֹמְרִים לוֹ, לַמְּדֵנוּ תוֹרָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם לְכוּ אֵצֶל יִצְחָק שֶׁלָּמַד יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְיִצְחָק אוֹמֵר לְכוּ אֵצֶל יַעֲקֹב שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְיַעֲקֹב אוֹמֵר לָהֶם לְכוּ אֵצֶל משֶׁה שֶׁלְּמָדָהּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פד, ח): יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן, וְאֵין אֱלֹהִים אֶלָּא משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ז, א): רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, הִנֵּנִי לִכְהֻנָּה וּלְמַלְכוּת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְקוֹם עַמּוּדוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה עוֹמֵד, אַבְרָהָם אָמַר (בראשית כב, א): הִנֵּנִי, וְאַתָּה אוֹמֵר: הִנֵּנִי, בִּקֵּשׁ משֶׁה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ כֹּהֲנִים וּמְלָכִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּקְרַב הֲלֹם, כְּלוֹמַר לֹא יִהְיוּ בָּנֶיךָ מַקְרִיבִין, שֶׁכְּבָר מְתֻקֶּנֶת הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן אָחִיךָ. הֲלֹם זוֹ מַלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל ב ז, יח): כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם. וְאוֹמֵר (שמואל א י, כב): הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר מְתֻקָּן הַמַּלְכוּת לְדָוִד, אַף עַל פִּי כֵן זָכָה משֶׁה לִשְׁתֵּיהֶן, כְּהֻנָּה, שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, מַלְכוּת, דִּכְתִיב (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. שַׁל נְעָלֶיךָ, כָּל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִגְלֵית אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. וְכֵן בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע ה, טו): שַׁל נַעַלְךָ, וְכֵן הַכֹּהֲנִים לֹא שִׁמְּשׁוּ בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יְחֵפִים.

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד (משלי כט, כג). כָּל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר שְׂרָרָה, שְׂרָרָה בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ. וְכָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִשְּׂרָרָה, שְׂרָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו. שָׁאוּל בָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לִמְלֹךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה' הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ, וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים (ש״א י, כב). מַהוּ אֶל הַכֵּלִים. כְּשֶׁאָמְרוּ לוֹ דְּבַר הַמְּלוּכָה, אָמַר לָהֶם: אֵינִי רָאוּי לְמַלְכוּת, אֶלָּא שָׁאֲלוּ בָּאוּרִים וְתֻמִּים אִם אֲנִי רָאוּי. וְאִם לָאו, הַנִּיחוּ אוֹתִי. מִיָּד וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה'. מִיָּד הֶחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ בָּאוּרִים וְתֻמִּים. וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים. וְכֵן שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַכֵּלִים, אֵלּוּ אוּרִים וְתֻמִּים. וְהַבּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה, הַשְּׂרָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם הַזֶּה (ש״א י, כד). וַאֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל רָדַף אַחַר הַשְּׂרָרָה, וְהַשְּׂרָרָה בָּרְחָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּלֵךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וְגוֹ' (שופטים ט, א), וְהָרָגָם כֻּלָּם עַל אֶבֶן אַחַת וּמָלַךְ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם. וּלְבַסּוֹף, וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וּבֵין אֲבִימֶלֶךְ, וְהָרְגָה אוֹתוֹ אִשָּׁה. וּמֹשֶׁה בָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַתָּה לֵךְ וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה (שמות ג, י), וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח (שמות ד, יג). אָמַר רַבִּי לֵוִי, שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה לְשָׁלְחוֹ. וְהוּא מְשִׁיבוֹ, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל וְגוֹ' (שמות ד, י). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ שֶׁסּוֹפְךָ לֵילֵךְ. כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ וְאָמַר כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלַח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי (שמות ט, א), אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, מִי ה' (שמות ה, ב). הִתְחִיל מֹשֶׁה אוֹמֵר, אֲנִי כְּבָר עָשִׂיתִי שְׁלִיחוּתִי. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָשַׁבְתָּ לְךָ, בֹּא דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם (שמות ו, יא). וְכֵן עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, לֵךְ אֶל פַּרְעֹה (שמות ז, טו), הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַּרְעֹה (שמות ח, טז), לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה. לַסּוֹף הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וֶהֱבִיאָם אֶל הַמִּדְבָּר, וְהוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן, וְהֶעֱלָה לָהֶם אֶת הַבְּאֵר, וְהִגִּיז לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו, וְעָשָׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְאָמַר, מִכָּאן וָאֵילָךְ מַה יֵּשׁ לִי לַעֲשׂוֹת. עָמַד וְיָשַׁב לוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, יֵשׁ לִי מְלָאכָה גְּדוֹלָה מִכָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ. יֵשׁ לְךָ לְלַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל טֻמְאָה וְטָהֳרָה, לְהַזְהִירָן הֵיאַךְ יִהְיוּ מַקְרִיבִין בָּנַי קָרְבָּן לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן. מֹשֶׁה בָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה וְרָדְפָה אַחֲרָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד (משלי כט, כג), זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: וּתְחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ (תהלים ח, ו). וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. אָמַר דָּוִד, אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם (תהלים פט, כ). אַף עַל פִּי שֶׁדִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם אָדָם הָרִאשׁוֹן וְצִוָּהוּ עַל עֵץ הַדַּעַת, הוּא לְעַצְמוֹ הָיָה בָּעוֹלָם. וְכֵן נֹחַ, אַף עַל פִּי שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ, הוּא הָיָה תָּמִים בְּדוֹרוֹתָיו. וְכֵן אַבְרָהָם וְכֵן יִצְחָק וְכֵן יַעֲקֹב, יְחִידִים בָּעוֹלָם הָיוּ. אֲבָל מֹשֶׁה, כַּמָּה צַדִּיקִים הָיוּ עִמּוֹ, שִׁבְעִים זְקֵנִים וּבְצַלְאֵל וְחוּר וְאַהֲרֹן וּבָנָיו וְהַנְּשִׂיאִים, וְלֹא קָרָא אֶלָּא לְמֹשֶׁה. הֱוֵי, הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּלֵי מֹשֶׁה בְּחִירוֹ (תהלים קו, כג).